יחידת ריפיט

ורה ולרשטיין , גלי כנעני, דפנה אלכסנדרוני, יובל עציוני, רעות נחושתן  תמר נסים

אוצרות: גילת בן אריה, מיטל סיון שני

צילומים: טל ניסים, רן ארדה.

צילומי הצבה בגלריה: איתן בן אריה

בתערוכה יחידת ריפיט מציגות   שש אמניות שהמשותף להן שכולן למדו עיצוב טקסטיל במכללת שנקר בשנות ה 80 עד שנות ה 90 המוקדמות, ועבדו כמעצבות בתעשיית הטקסטיל בארץ.

באותן שנים ניתן דגש בתוכנית הלימודים על עיצוב מוצרים תעשייתיים ומסחריים ופחות תשומת לב ניתנה להיבט האמנותי של הטקסטיל. עם דעיכתה של תעשיית הטקסטיל בארץ וסגירתם של מפעלים רבים, פנו המעצבות לכיוונים חדשים.

כיום הן פועלות ויוצרות כאמניות בסטודיו הפרטי שלהן. כל אחת מהן משתמשת בחומרים ובמדיות שונות בעבודותיה. חלקן אינן עוסקות כלל בחומר טקסטיל מסורתי ויחד עם זאת ההתייחסות לטקסטיל וערכיו, כמו גם לטכניקה, צבע, טקסטורה ומקצב, נוכחת בעבודותיהן.

תכני העבודות נובעים מעולמן הפרטי, כמו אוטוביוגרפיה, תופעות חברתיות והקשרים סביבתיים לצד מוטיבים בולטים החוזרים על עצמם ומשמשים להשראה כגון פרחים, צורות גאומטריות פסים ומשבצות.

כאוצרות התערוכה, וכמעצבות טקסטיל בעבר, זיהינו, מתוך התבוננות בעבודתן של האמניות, דפוסי עבודה שהיו נהוגים בתחומים השונים בתעשיית הטקסטיל. בשיחות עימן ותוך כדי תהליך הכנת התערוכה, הבנו את הקשר העמוק והבלתי נפרד שלהן לתחום, אפשר לומר שזה נמצא ב DNA שלהן.

כמו שנאמר ע"י אחת המשתתפות "טקסטיל הוא החיים".

תמר נסים עוסקת בצילום ובפרפורמנס ומתייחסת בעבודותיה לטקסטיל כעוגן, הוא נוכח כרעיון ולאו דווקא כחומר.

בלב היצירה של יובל עציוני חומרים וערכים שמקורם בתחום הטקסטיל כמו סיבים, חוטים ובדים טעונים בהקשרים תרבותיים. פעולות טקסטיל בוחנות אותו כיסוד תרבותי, מקומי ואוטוביוגרפי.

ורה ולרשטיין משתמשת בחפצים וחומרים יומיומיים כמו פלסטיק, המושלכים בכמויות גדולות תוך התעלמות מהסביבה, ומשנה את הקשרם ומשמעותם בעבודותיה ע"י התייחסות לטכניקות טקסטיליות.

רעות נחושתן  משקפת בעבודות הוידאו שלה מציאות של תהליך הזדקנות וכאב ע"י שימוש בפרקטיקות מעולם הטקסטיל.

גלי כנעני מתייחסת לטקסטיל כמדיום שנושא זיכרון. היא משלבת ידע נרחב בטכניקות טקסטיליות מסורתיות יחד עם חשיבה חדשנית שיוצאת מגבולות העיסוק המעשי בטקסטיל .

דפנה אלכסנדרוני משלבת בעבודותיה בין עולמות הארכיטקטורה והטקסטיל ע"י הקפדה על סדר וכללים מצד אחד ושימוש בטכניקות, חומרים וחיבורים טקסטיליים מצד שני.

בתרבות טקסטיל בכלל ובפרט בעיצוב טקסטיל תעשייתי, יחידת הריפיט היא מושג יסוד.

מהותה של יחידת הריפיט היא שנקודת החיבור במבנה או בדימוי נעלמת, וכך נוצרת תחושה של המשכיות ומחזוריות, שחשיבותה מהותית בכל תחומי הטקסטיל כמו אריגה, סריגה והדפסה.