צילה גולדשטיין | חֲתוּמוֹת

גלריה BY5  תל אביב  |  2025  

אוצרת: יובל עציוני

צילומים : מיכל אסולין

צילום ועריכת וידאו:  גילי דנון  https://youtu.be/i3pd3RfGFv8

צילה גולדשטיין מציגה סדרת עבודות שראשיתן באוסף מפיות תחרה, אשר הופכות תחת מכבש הדפוס לגלופות בד ותבליטי תחרה רקומים.

בדי מפיות ישנים, רכים משימוש, מקופלים ודחוסים כך שמתקבלים להן פני שטח חדשים, המתגלים כמו תבליט, כאשר הם מכוסים בצבע הדפוס. המפיות המקופלות הופכות לחותמת בד, שעקבותיה מודפסים על מפית אחרת או על נייר הדפס. תחרה ורקמה משמשות גם כדימוי, אשר נחרט על גלופת נחושת ומודפס בתורו על בדי המפיות. לעיתים חותם אותן גם קו עדין של רקמה פשוטה. בשנה האחרונה, נוספו לדימוים צלליות בתים, ספק זכר לבית גנרי, ספק שלד מתמוטט צרוב על הבד.

מפיות וממחטות תחרה הן חפץ אישי, לעיתים קרובות מסומן כנשי, אינטימי וסופג דמעות. במסורות רבות נמסרו ממחטות ומפיות כנדוניה, מאישה לאישה עם נישואיה. לרוב רקמה אישה ראשי תיבות של שמה לעצמה, לבת או נכדה, כמו חותמת של שיוך בין הרוקמת למקבלת.  

במחשבה מודרניסטית נדחקו מסורות ומלאכות לתחום התחביב והקישוט. בתהליך היצירה הופכת צילה את התחרה לדימוי מודפס ואת המפית לחותמת שנשארת כאובייקט אמנותי אוטונומי. מכאן מתרחשת גם העברה של המפית הטעונה בהקשר השימוש או הנוסטלגיה, אל השדה האמנותי. המפיות החתומות מגלמות בין קפליהן את סיפור חיי החפץ, כמו אוצרות ביניהם גם את סיפורי הנשים המוסתרות מאחורי מסכי תחרה ופרחים רקומים. כמו צילום רנטגן, או בבואה במראה, המפיות החתומות חושפות בלחש, סיפור משותף בין אחת לשנייה.

Tsila Goldstein | Sealed
Curator: Yuval Etsioni

Tsila Goldstein presents a series of works inspired by a collection of lace napkins, which undergo a transformation under the printing press into fabric plates and embossed lace patterns.

Old, soft, and well-used napkins are folded and compressed, creating new textured surfaces that reveal themselves as reliefs when covered in printing ink. These folded napkins are turned into fabric stamps, leaving their imprints on other napkins or print paper. Lace and embroidery also appear as motifs, etched into copper plates and printed onto the fabric. At times, a delicate line of simple embroidery adds a final touch.

In recent works, house silhouettes have been introduced—evoking echoes of a generic home or the impression of a collapsing structure etched onto the fabric.

Lace napkins and handkerchiefs are intimate, personal items often associated with femininity, sentimentality, and the absorption of tears. In many traditions, such items were given as part of a dowry, passed from one woman to another upon marriage. Women often embroidered their initials onto these items for themselves, their daughters, or granddaughters, creating a symbolic connection between the giver and receiver.

Modernist perspectives relegated traditional crafts to the realms of hobby and decoration. Through her creative process, Tsila reimagines lace as printed imagery and napkins as stamps, elevating them into autonomous works of art. This shift transports the napkin, once laden with functional or nostalgic meaning, into the realm of contemporary art.

The sealed napkins encapsulate, within their folds, the life stories of these objects, preserving the narratives of women hidden behind lace curtains and embroidered flowers. Like X-ray images or mirror reflections, the sealed napkins whisper and reveal a shared story, weaving connections between one and another.